כיסוי שהוא ממש הצלה גם במקרי מחלה קשה (ל״ע)

זה היה בשעת בוקר מוקדמת. כדרכם של סיפורים מהסוג הזה זה הגיע לו בהפתעה. לא הפתעה גמורה, כי את הבדיקה לאפרים הם כבר עשו לפני שבועיים, אך בתוך ההודעה הייתה ידיעה שבהחלט הפתיעה אותו ושינתה את חייו וחיי ילדיו מעתה ועד עולם.

על גלגלים
הכירו את ר' דוד. הוא גר באזור הרי ירושלים. יש לו בן בכור בן שתיים עשרה ואפרים שמו, אחריו בת בגיל עשר, אחר כך יש את חיים בן השמונה והשאר בנות. אומנם הבן הבכור הוא זה שחלה במחלה הנוראה, אך אנחנו, ברשותכם, נתמקד בחיים. אם נעמיק נראה שעתידו של חיים מובטח לו. הוא מתמיד גדול חברותי במיוחד. יש לו כישרונות יוצאי דופן וכולם שמחים בו. באותו בוקר איתו פתחנו את הסיפור, קיבל ר' דוד הודעה מקופת החולים שאפרים, ל"ע, חולה במחלה. עליו להתחיל לעבור טיפולים בחצי שנה הקרובה שמי יודע האם זה ימשיך לשנה או אף יותר. הבית התחיל להתערער. כמה שר' דוד ובני משפחתו החליטו שלא, זה קרה. אומנם לא במהירות, אלא בתהליך איטי, אך זה קרה.

ההורים היו צריכים להיות עם אפרים וכמה שהם ניסו הם לא מצאו את הזמן לטפל בשאר הילדים. מארוחת בוקר משביעה שאימא הייתה מכינה להם כל בוקר באהבה ובמסירות – הם עברו לאכול, אם בכלל, קורנפלקס עם חלב. כבר אין כביסות מריחות ומקופלות בחום, אין ארוחת צהרים חמה על הכיריים, אין אוזן קשבת. הבית היה, מה שנקרא, על גלגלים.

וחיים? חיים השמח, המאושר, שמביא ציונים טובים ועושה רק נחת, התחיל להיות חולמני יותר, איטי יותר, בלי חשק ובלי חיות. מה תאמרו, האם בגלל אחיו אפרים עתידו של חיים ייהרס?